חופה בבארי

כבר נוטים צללי ערב, בקיבוץ בארי החרב, ובאמצע הקיבוץ ניצבת לה חופה. הכלה בידיים ריקות, ובתוך ליבה האזעקות אמא חטופה, ואבא מוחזק כגופה. היא נושאת עיניים למרומים, לשמים האדומים, אבא שבשמים, תחזיק אותי חזק, אני בך בך מאמינה. אני מאמין, באמונה שלמה, בביאת המשיח. אני מאמין, באמונה שלמה, בביאת המשיח. ולפתע במרחק קילומטר, נפתחת אותה הגדר, ואבא ואמא מתוכה רצים, כמו מתוך חלום, בלי רכבים של הצלב האדום, וכי חשבת צדיקה, שעל החתונה שלך נוותר. ויחד מתחת לחופה ברגע שהחתן לו ציפה, הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. אני מאמין, באמונה שלמה, בביאת המשיח. אני מאמין, באמונה ש.למה, בביאת המשיח בואי לגני אחותי כלה, דווקא אחרי שאת מוכה וחבולה. הגיע זמן גאולתך, לבשי בגדי תפארתך, התעוררי כי בא כבר אורך. ומהפיכת שמחת תורה, עורי דברי שירה, כי אבא בא, ואין כבר הגבלה, אחותי כלה.